1. המבקשת (הנתבעת שכנגד) עותרת לעיכוב ההליכים בתובענה שכנגד, שהגישה המשיבה. הבקשה לעיכוב הליכים נשענת על שני אדנים: האחד - נוכח קיום תניית שיפוט זר (ייחודית) בהסכם שבין בעלות הדין מיום 10.7.91; השני - בשל הליכים התלויים ועומדים בין בעלות הדין בבית המשפט בלונדון.
2. המבקשת הגישה תובענה נגד המשיבה בה עתרה לחייבה בתשלום של כ-490,000 ש"ח, בגין החזר הלוואה, בסך של כ-110,000 דולר שהעמידה המבקשת למשיבה בשנת 1997. המשיבה כפרה בכתב הגנתה בחובתה להשיב את ההלוואה נשוא התובענה ולחלופין טענה כי המבקשת זכאית לכל היותר לשליש מן הסכום הנתבע. המשיבה הוסיפה והגישה תביעה שכנגד, בה תבעה מן המבקשת כ-600,000 דולר בגין מעשי ומחדלי המבקשת אגב קיומו של הסכם זכיון שנעשה בין בעלות הדין בשנת 1991.
כאן המקום לציין כי ביום 10.7.91 נכרת הסכם בין בעלות הדין בו הוענק למשיבה זכיון שמהותו השתייכות לרשת בינלאומית לבלדרות אווירית שבשליטת המבקשת.
3. המבקשת טוענת כי תובענתה שכנגד של המשיבה ראויה לעיכוב הליכים, שכן ההסכם מיום 10.7.91 החתום ביד המשיבה, מכיל תניית שיפוט זר, לפיה כל הסכסוכים נשוא ההסכם יהיו נתונים לשיפוטם הייחודי של בתי המשפט באנגליה (ראו סעיף 19 להסכם - נספח א' לבקשה, הקובע - בנוסף - כי דין החוזה יהא הדין האנגלי).
לשיטת המבקשת, תובענתה של המשיבה היא תובענה אשר מקורה בהסכם האמור והיא נובעת אך הימנו. זאת ועוד: המבקשת הגישה נגד המשיבה תובענה בביהמ"ש בלונדון (ביום 25.2.05 - נספח ב), בגין חובות שחבה לה המשיבה, אשר נובעים מן ההסכם האמור. המשיבה עתרה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום שניתן ע"י בית המשפט בלונדון, אך בקשתה זו נדחתה זה לא מכבר, בשלהי חודש יוני 2005.
4. המשיבה סבורה שאין להעתר לבקשה. לגרסתה, ההסכם מיום 10.7.91
לא נחתם כדין על-ידיה ומכאן שלא קיימת תניית שיפוט בת-תוקף שתצדיק עיכוב ההליכים. יתר על כן: עצם העובדה שהמבקשת הגישה תובענה כלפי המשיבה בישראל, מלמדת כי היא
ויתרה על תניית השיפוט ובמצב זה שוב אין הצדקה לעיכוב ההליכים מכוחה. המשיבה מוסיפה כי אין בסיס לעיכוב ההליכים מחמת עניין תלוי ועומד. טעמה לכך הוא שאין כל זהות בין עילת התביעה של המבקשת בתביעתה בלונדון לבין עילת התביעה של המשיבה בארץ. מכאן, שלא תיתכנה הכרעות סותרות, מחד גיסא ואין התובענה האחרונה מכבידה על המבקשת או מטרידה אותה, מאידך גיסא, שכן ממילא בחרה המבקשת להגיש בישראל את תובענתה כלפי המשיבה.
5. תניית השיפוט דנן, תנייה ייחודית היא (על פי לשונה ומהותה) ועל כן אין חולק. עמדת המשיבה הינה כי התנייה אינה מחייבת אותה, שכן ההסכם מיום 10.7.91 לא נחתם
כדין ע"י המשיבה: מי שנחזה להיום חתום על ההסכם הוא מר שרביט (שהיה שותפו של מר שכטר בהקמת המשיבה), אך מר שרביט מעולם לא היה מוסמך להתחייב בשם המשיבה. הסמכות הייתה נתונה למר שכטר.
אין בידיי לקבל טענתה האמורה של המשיבה. בתצהיר שהגיש מר שכטר בבקשת הרשות להתגונן בבש"א 185489/04, ציין הוא כי בשנת 1991 "נחתם בין הנתבעת (המשיבה. מ' י') ... לבין התובעת (המבקשת. מ' י') הסכם זכיון בלעדי" (סעיף 4 לתצהיר). הוא
אף צירף ההסכם כנספח א' לאותו תצהיר. מר שכטר הוסיף ואמר (בסעיף 5) כי "לאחר חתימת ההסכם נספח א' לעיל" ארעו דברים כאלה ואחרים. שמע מיניה: אין כל כפירה בקיומו של הסכם
חתום בין בעלות הדין.
והנה, עתה הגיש מר שכטר תצהיר בתמיכה לתגובת המשיבה לבקשה. בתצהיר זה טוען מר שכטר כי שעה שטען בתצהירו הקודם שנחתם הסכם, התכוון לומר שנסגרה עיסקה (בשנת 1991) בדבר הענקת זכיון בלעדי למשיבה. מר שכטר מוסיף כי לא נאמר על ידיו - והוא לא התכוון לומר - שההסכם נחתם פיזית ע"י שני הצדדים (סעיף 9.2 לתצהיר הנוכחי).
6. לפנינו, אם כן, שתי טענות עובדתיות שאינן עולות בקנה אחד, המועלות על-ידי אותו בעל דין. מר שכטר בחר להצהיר כי ההסכם
נחתם בשנת 1991. משמעות אמירתו זו היא כפשוטה. אילו חפץ הוא לומר בתצהירו הראשון כי "נסגרה עסקה" מבלי שההסכם נחתם
כדין בידי המשיבה - וחזקה שההסכם היה בעת ההיא לנגד עיניו - לא הייתה כל מניעה שיאמר זאת כבר אז. דבריו בסעיפים 4 ו-5 לתצהיר הראשון, הם בגדר הודיית בעל דין ואין להתיר לו עתה - כשהדבר נוח לו - להעלות טיעון עובדתי סותר. הדבר עומד בניגוד לחובת תום הלב. (השוו לדוקטרינת ההשתק השיפוטי: רע"א 4224/04
בית ששון בע"מ ואח' נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ ואח'
, דינים עליון כרך עא 644).
7. מסקנתי היא אפוא שתניית השיפוט הזר חלה ביחסי הצדדים. היא מצדיקה עיכוב ההליכים בתובענתה של המשיבה כלפי המבקשת. דא עקא, המשיבה מוסיפה וטוענת כי המבקשת עצמה ויתרה על תניית השיפוט, בכך שהגישה
בישראל
את תובענתה נגד המשיבה.
איני רואה עין בעין עם המשיבה את המצב. תובענת המבקשת
אינה תובענה הבאה בדלת אמותיו של הסכם הזכיון מיום 10.7.91. תובענה המבקשת עניינה השבת הלוואה (נטענת) שהיא הלוואת בעלים. דבר אין לה, לתביעת המבקשת, עם ניהול עסקי הבלדרות הבינלאומית המוסדרים בהסכם הזכיון.
לעומת זאת, תובענת המשיבה מיוסדת על טיעון בדבר הפרות שונות של הסכם הזכיון מצד המבקשת. טענותיה אלה נתפסות ברשתה של תניית השיפוט הזר.
8. במצב דברים זה, אני מורה על עיכוב ההליכים בתובענת המשיבה נגד המבקשת, מחמת קיומה של תניית שיפוט זר.
אין צריך לומר שהמשיבה זכאית להגיש תובענתה בביהמ"ש בלונדון.
המשיבה תישא בהוצאות המבקשת (לרבות שכ"ט עו"ד) בסך של 3,000 ש"ח + מע"מ, להיום.
ניתנה היום,
כ"ד אב תשס"ה
(
29 אוגוסט 2005
),
בהעדר הצדדים.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
הורד קובץ
לרכישה
הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה |
Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|